בשלח התשפ"ד

פרשת בשלח התשפ"ד
עם ישראל נכנס ללחץ: "כיצד נסתדר במדבר ללא אוכל? מה עושים?", הקב"ה מרגיע אותם ומסביר
להם שבכל עת הוא לבדו המפרנס ושולח לחם ומזון לאדם, ולא השתדלות האדם מביאה את המזון.
לכן, הוא נותן להם 'מן' משמיים, להורות לכל הדורות שאני לבדי הזן ומפרנס, ואתה רק עושה
השתדלות עקב העונש והגזירה לאדם הראשון: "בזיעת אפך תאכל לחם".
מכאן דרש הצדיק הקדוש, רבי מאיר מפרמישלאן זצ"ל את הפסוק )יד, יד(: 'ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון',
אדם מסתובב בעולם כ07- שנה וחושב שהוא המביא את האוכל והפרנסה לביתו, אך האמת היא ש"ה'
ילחם לכם" – ה' נותן את הלחם לכם. ומה אתם חושבים?…
"ואתם תחרישון", אתם חורשים מחשבות כל הזמן איך
להתפרנס, ואם תבטחו בה' שיביא לכם הכל – תהיו מאושרים!.
את הסיפור המדהים הבא סיפר אברך מהעיר אלעד: "יש לי
חבר קרוב, איש חסד נפלא אשר רבים מתושבי 'אלעד' מכירים.
הוא חי תמיד עם אמונה הדוקה בבורא יתברך, שהכל נעשה
אך ורק בהשגחתו הפלאית ולטובה. הוא תמיד מדבר עם ה'
ומודה לו על כל דבר, קטן כגדול. עשרות פעמים ביום הוא אומר
'מזמור לתודה'. ככה הוא – איש אמונה וביטחון למעשה!.
יום אחד, הוא החל לסבול מכאבים בברך. הוא ניסה להתעלם,
אך הכאבים התגברו והשפיעו לו על כל הגוף והתיפקוד.
הוא הלך לרופאים, ביצע את הבדיקות, מרח כמה סוגי משחות,
אך הכאבים לא פסקו. לרופאים אין סיבה הנראית לעין לסבל העובר עליו, והוא ממשיך להתייסר.
"כואב ב"ה, כי כך ה' רוצה, וזה הדבר הכי טוב בעבורי", היה אומר לכל מי ששאל בשלומו על הכאבים.
לילה אחד בחנוכה, הכאבים הגיעו לשיא. הוא לא נרדם והחל לדבר עם ה': "ריבונו של עולם, אני יודע
שכל מה שקורה לאדם בעולם – הוא רק ממך, בהשגחה פרטית. אין טבע – הכל זה אתה לבדך. ואני
מבין שאתה מדבר אליי, כך שאינני סובל סתם. עשיתי את כל ההשתדלויות של הרופאים ואני עדיין
סובל, אז כנראה שיש פה איזה מסר שאתה רוצה שאעשה ואתקן. אנא, הורה לי מה הוא".
לפתע, בעודו שוכב על המיטה, הביט במזוזה שבחדרו. בלי שום הסבר, הוא הרגיש צורך לבדוק את
המזוזה. הוא פתח את הקלף המזוזה והתבונן בו. לחרדתו הוא גילה דבר מבהיל!: במילים: "ובלכתך
בדרך", באות ך' יש חריץ עמוק, וגם האות ד' היתה נראית כמו ב', כך שבמקום שיהיה כתוב: "ובלכתך
בדרך", היה כתוב: "ובלכתך בברך"!!!. הוא התרגש נורא והרגיש הארה משמיים. תפלתו ודמעתו
נשמעה בשמיים. הוא החליט לא להמתין לבוקר, ונסע לחברו, סופר סת"ם הכותב בשעות אלו.
הסופר הביט במזוזה והזדעזע. "המזוזה פסולה לחלוטין", קבע מיד. "כתוב פה "בברך" במקום "בדרך"",
ומיד תיקן לו את המזוזה, במשך דקות בודדות. הוא חזר לבית עם מזוזה כשרה, קבע אותה בחדרו, ועלה
לישון עם הכאבים, וב"ה לאחר כמה דקות הצליח להירדם. למחרת, הוא מתעורר… ללא כאבים! אין
שום זכר לכאבים הנוראיים שסבל כמה ימים. הוא חשב שמא בעוד כמה דקות יתעוררו הכאבים, אך
מאותו יום ואילך הוא לא סבל יותר מכאבים בברך. הוא הודה לה' ללא הרף שהאיר לו את הדבר
המעכב, ושינן לעצמו שכל הזמן שסבל, היה בהשגחה פרטית לטובתו. הוא ראה כיצד מי שמדבר עם ה'
ומאמין בו, זוכה שה' מדבר איתו ומשיב לו". שהכל ממנו יתברך, ורק נאמין בו!. (מתוך העלון הנפלא 'השגחה פרטית')
הן עלו למחלקת חולים סופניים, שם שהה, הגיעו לחדרו, אך כאשר רצו
להיכנס, כמה רופאים סגרו את הדלת וזעקו: "מצב חירום – לא להיכנס".
הן פרצו בבכי והבינו שאלו הרגעים האחרונים של חייו. לאחר כמה דקות,
הפרופסור יוצא בבהלה ואומר: "גברת מרים, אין לנו מושג מה קורה פה –
בעלך התעורר מהשיתוק, המח מתפקד והפה מדבר בפתאומיות!".
הן עמדו להתעלף ונכנסו פנימה. שמעון בעלה בהכרה!!, רואה אותה
ומדבר איתה: "מה קרה? איך הגעתי למחלקה הזו? ומה זה בכלל כל
הבגדים והכיסוי ראש שעלייך? מה קרה לבת עם הבגדים הללו?".
הן בכו והיו המומות, השיתוק נעלם, הפה מדבר, הידיים זזות, ולמחרת על
הבוקר הן רואות אותו קם על הרגליים ללכת לשטוף פנים.
הרופאים היו מבוהלים והמומים. לאחר כמה שבועות, שמעון השתחרר
מבית החולים בפלא גדול והלך אל הבבא סאלי להודות על הנס הגדול.
ברגע שנכנס לצדיק, אמר לו הבבא סאלי: "שלום שמעון, מה שלומך?".
שמעון נבהל והודה לצדיק על התפילות שהוצילוהו משיתוק ומוות.
ואז, הבבא סאלי מביט בו ושואל אותו: "תגיד לי, מה ראית בזמן
שהיית בעולם האמת?". שמעון שתק לרגע, והחל לספר
לראשונה את מה שעבר: "הגעתי לפני בית דין של שלושה צדיקים בשמיים.
מצד שמאל היה מלאך שחור גדול, שהתביישתי ממנו מאד שאמר את
העבירות שלי, ומצד ימין מלאך לבן שניסה לעזור לי וסיפר את המצוות
שעשיתי, אך לצערי לא היה הרבה. למלאך השחור, לעומתו, היה הרבה מה
לומר ולטעון. הצדיקים בבית הדין שמעו את הטענות ולא יכלו לעזור לי, זה דין
של אמת, והמצב שלי היה גרוע. עמדו לחתום את דיני לרעה, עד
שלפתע… אני רואה מישהו נכנס לאולם, כולו מאיר באור גדול כמו שמש ויש לו
כתר על הראש ובגדים של מלך. מיד כשראו זאת הצדיקים בבית הדין,
הם נעמדו לכבודו ביראת כבוד וציפו לשמוע את מוצא פיו.
אני מביט בתדהמה ולא יודע מי הדמות. המלך המאיר הזה פנה אל הצדיקים
בבית הדין ואומר להם: "כשהייתי בעולם למטה הייתי מלך והכל שמעו
בקולי, וגם כאן בעולם האמת יש לי דין מלך שחייבים להישמע לדבריי. אני
קובע שתעצרו את גזר הדין שלו, ותחזירו אותו לעולם הזה כאדם בריא!".
שמעו זאת הצדיקים וקיבלו את דבריו בהתבטלות. התרגשתי והייתי המום
מהמחזה, ומיד נגזר דיני לחזור לעולם בבריאות, ותוך רגעים ספורים
התעוררתי בגוף". פונה אליו הבבא סאלי ואומר לו: "אני
יודע בדיוק מה עברת למעלה בשמיים. האם אתה יודע מי המלך הזה שקבע
שתחזור לחיים?". "לא, רק ראיתי שיש לו צורה מיוחדת
ומאירה הלבוש כמלך", השיב שמעון. "אז דע לך", אמר הבבא סאלי, "כי
המלך המיוחד הזה שראית היה שלמה המלך בכבודו ובעצמו. ואם תשאל מה
לך ולשלמה המלך, אגלה לך את סוד ההצלה שלך: רעייתך ובתך היו אצלי
ביום בו קבעו הרופאים שזה היום האחרון לחייך והתחננו לנס. עצמתי את העיניים
ובדקתי האם יש דבר שיכול להפוך את הטבע ולהחזיר אותך לעולם הזה ביום
האחרון לחייך. לפתע, נזכרתי בפסוק שאומר שלמה המלך ב'אשת חיל':
"עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון", שאם האשה תהיה צנועה ולבושה בעוז
והדר כיאות לבת של מלך, אזי אותה אשה תזכה ל"ותשחק ליום אחרון",
שהיום שקבעו הרופאים שהוא אחרון לחייך, יהפוך לה לששון ולשמחה.
לכן, ביקשתי מאשתך ובתך שמיד יקבלו על עצמם צניעות, ואני מבטיח
שאתה תקום מהחולי". "ודע לך", חתם הבבא סאלי, "כי ברגע
שהן קיבלו על עצמן צניעות ויצאו מביתי, פניתי לנשמה של שלמה המלך
ואמרתי לו: "המלך שלמה אתה הבטחת שהצניעות של האשה מצילה
את בעלה גם ביום האחרון, אז תעלה לשמיים ותקיים את מה שהבטחת.
אני הבטחתי להן בשמך, עכשיו תורך לקיים, ושלמה המלך הסכים עימי ועלה
להציל אותך. בזכות הצניעות של אשתך ובתך ניצלת". )מתוך שיעור בחוד אלול(
כל לבוש צנוע והתחזקות של בת – ישראל מרעיש עולמות, וגורם לצדיקים
ולשלמה המלך לבטל גזירות קשות. היצר הרע מנסה למכור הנאה רגעית,
ואם תתגברי עליה – את מרעידה את העולמות ומצילה נשמות יקרות!.